מבחן האהבה: פרק שביעי [מקדים לעונה השניה]: הגלות 

מבחן האהבה: סיפור בהמשכים מאת דר. שי שגב

פרק שביעי [מקדים לעונה השניה]: הגלות

חלפו כמה חודשים. שלהי הסתו. דרך צדדית. שעת בוקר מוקדמת. שמש חמימה מאירה את העולם. שקט בחוץ. נערה בודדה, לבושה בבגדים שניכר שהיו מכובדים ביותר, אולם כיום קצת קרועים, קצת מלוכלכים, יושבת לבדה, נשענת על עץ, מוציאה מנרתיקה מכתב מגולגל, וקוראת כשעיניה דומעות ...

 

"יסמין, בתי האהובה והיחידה, שברת את ליבי.

מאז שנולדת הבאת לי אושר לחיים. את בתי היחידה. היית מקור אור לכל הממלכה. ממש הסגולה שלי. 

התגאיתי בך. החכמה, השנינות והיופי שלך היו מקור גאוותי כלפי כל הממלכות האחרות.

ציפיתי ממך לכל כך הרבה גדולות. למדת כל כך הרבה, דרכך היתה סלולה. 

מה קרה, יסמין? מה השתבש? אינני יודע. שכחת מי האבא ומי הילד? מי הקובע בבית? מי הקובע בממלכה?

אינני יכול לעשות איפה ואיפה. אם נתין אחר היה מפר את החוק, הייתי חייב לנהוג איתו בדיוק אותו הדבר - או גלות, או מאסר, או תליה. 

את קשת עורף, יסמין, מזכירה לי את עצמי... לא מוכנה להתקפל. הנחישות שלך היתה לשם דבר. אבל את חייבת להתקפל בפני אבא שלך... אין מה לעשות. אני שונא לקחת את הסמכות לידיים, אבל זה המצב. 

את החלטת, את הבאת את זה על עצמך. 

ואני כאן, נשאר בממלכה, מלך ללא בת, מלך ללא שמחה. 

נכון, אמרו שאני לא אעז לסלק את בתי היחידה. האהובה, שהביאה את האושר לחיי. אבל מה אוכל לעשות? גם אני כפוף לחוק. 

אולי זה עניין של גיל, אולי עניין של ניסיון, ואולי את צריכה קצת לשוטט בעולם כדי להבין על מה אני מדבר. 

יסמין, אני מתחנן אלייך, חזרי אלינו, לאחר שחשבת על העניין, לאחר שתהיי מוכנה לקיים את החוק ולהינשא לנסיך, איזה נסיך שתבחרי. אבל נסיך, בהתאם לחוק. אמך ואני, נקבל אותך בזרועות פתוחות. 

ותיזהרי בדרכים, כי קר שם בחוץ, זו לא הסביבה המגוננת של הארמון. יש בחוץ נוודים, עוברי דרכים שיעשו הכל על מנת לשרוד. יש שם פושעים. יש חיות טרף. הקור והגשמים אף הם לא מקלים. את חכמה, ובעלת כלים להצליח, אולם לא למדת לשרוד, בתי. יהיה עלייך ללמוד זאת בדרך הקשה. אני סומך עלייך, אבל, תיזהרי.

ואם תרצי לעצור בדרכים, תזכרי את הנתינים הנאמנים ביותר שלי, ירמיהו הנפח מפקיעין, יוחנן הסנדלר מצפת, גדעון החייט מטבריה, אמוץ השוחט מחברון, וישי הסוחר מבית לחם. אצלם תמיד תמצאי מקום לינה מוגן ובטוח, ארוחה חמה ויחס טוב. 

שמרי על עצמך בתי, וחזרי אלינו במהירות. בבקשה!

אוהב,

אבא"

 

יסמין מקפלת את המכתב הזה, אותו קראה שוב ושוב ושוב, ונזכרת בשיר ששמעה בחברון, שיר ששבר את ליבה:

איכה היתה לשפחה

יסמין הנסיכה...

מהארמון סולקה בבושת פנים

ועל מה? איננו מבינים

הלכה לחפש את אהבתה

שה' רק ישמור אותה..

 

יסמין מביטה בעצמה... האם אני אמיצה? חזקה? בלתי נשברת? או עלובה, בודדה, חלשה? נתונה לטרף? לא יודעת מה יקרה איתי מחר. זה מה שחיפשת יסמין? "יופי לך?" אולי תפסיקי להיות צודקת, ותתחילי להיות חכמה? חזרי לארמון! לא הספיקה לך ההרפתקה שעברת בשבוע שעבר, וניצלת בנס? לכמה ניסים עוד את מחכה? כך התחילה להצליף בעצמה ומצב רוחה החל להידרדר...

לפתע יסמין קמה, ניערה את שמלתה, מתחה את שריריה וכאילו נזפה בעצמה: "הלו, יסמין? מה קרה??? מתחילה לרחם על עצמך? לא מתאים לך!! את ילדה גדולה! אחראית! לא מסתכלים אחורה, רק קדימה! יצאת במטרה למצוא את אהבתך, נכון? האם את כבר לא מחפשת יותר אהבה? ויתרת על החלום שלך? לא ולא! זו שעת מבחן עבורך! זכרי מה כתב רבי נחמן מברסלב: שלפעמים נראה לאדם שמרחיקים אותו, אבל זה לא ריחוק, זה רק נראה ריחוק, בעוד שזה למעשה תכלית ההתקרבות. העולם כולו הוא גשר צר מאוד, הגשר בין יסמין של אתמול, ליסמין של מחר. והעיקר, כשאנו נמצאים על הגשר, ביום הזה, אסור לפחד כלל! אסור שהפחד הזה ייקח אותי אחורה, רק קדימה!.

הקב"ה סוגר דלת אחת, ופותח דלת אחרת. אני אשרוד, לא יפילו אותי בקלות! האהבה קרובה אלי, אני מרגישה את זה! לא אתן לספק להפיל אותי!

זו הרוח יסמין, כל הכבוד! תראי איזה יום יפה. עמדי! מלאי את ריאותייך באוויר צלול! תראי איזה טבע, ירוק, פריחה, יום חדש, מה לך בוכה?".

יסמין הרימה את רגליה בצעידה גאה ואמיצה, כיאה לה, ודומה שכל הטבע התחיל לשיר איתה, הציפורים מצייצות, העצים רוחשים כלפיה, והעשבים מנופפים לה לשלום... 

יסמין שאפה מלוא ראותיה באויר, הרימה ידיה לצדדים והכריזה בחיוך רחב: "בית לחם, הינה אני מגיעה!"

 

* * * * * * 

ל ה ת ר א ו ת   ב ע ו נ ה   ה ב א ה !

 

 

קטע מדברי רבי נחמן מברסלב:

"כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך שמראין לו התרחקות, ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל להיכנס לעבודת השם. ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות, וצריך התחזקות גדול מאוד מאוד לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודת השם, ועדיין הוא רחוק מאוד....על-כן נדמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאוד מאוד, ולבלי להסתכל על כל זה כלל, כי באמת כל ההתרחקות, הוא רק כולו התקרבות"

 

ד"ר שי שגב, עו"ד ונוטריון - פילוסוף, עורך דין בנושאי מקרקעין, ירושות, חברות, משפט מסחרי ועוד. מרצה במשפטים ובתחומים נוספים. מעביר סדנאות בתחומים: זוגיות, חינוך, העצמה אישית. dr.shay.segev@gmail.com. * בלוג: הבלוג של ד"ר שי שגב. * לאתר הסדנאות: סדנאות. * לסרטים על פעילויות ושיעורים: סרטים. * פייסבוק "רק שאלה קטנה".

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי